אכילה רגשית

אכילה רגשית

10אוק
אכילה רגשית

כולם מדברים על אכילה רגשית, על ניסיונות להפטר ממנה, על כך שהיא שולטת בחיים שלנו, על טיפולים של שנים שנגדעו באבחת סוכר, על רגשות אשמה, על בושה, כשלון ואכזבה שהם מנת חלקם של מי "שלוקים במחלה" לכאורה.

אכילה רגשית היא תופעה שנחשבת לפסיכולוגית או התנהגותית אבל ראשיתה (לא תאמינו) היא דווקא בפיזיולוגיה שלנו ובאוכל שנכנס אלינו לגוף.

יש משהו שמתרחש מאחורי הקלעים, משהו שהסתירו מאיתנו שגורם לנו לרדוף אחרי האוכל בלי שאנחנו מודעים לו, הוא משתלט על המערכת שלנו מבפנים וכולנו בטוחים שאנחנו חסרי עמוד שדרה, חלשי אופי, ונטולי כוח רצון.

בפועל, זהו אחד המיתוסים הקשים שהחברה שלנו מתמודדת איתו.

אמונות שגויות, מחקרים שגויים, מערכת הבריאות שמקדשת את הקלוריות מסיטה אותנו מהאמת כבר שנים, התוצאות הן שהאוכלוסיה בכל העולם הופכת למכורה, חולה, נאבקת ומשמינה.

האמת היא שמה שיקבע האם נעלה במשקל ונרגיש במאבק או נרד במשקל ונרגיש משוחררים לא קשור למספר הקלוריות אלא לאיכות המזון שנאכל ולדרך שבה הוא מתפרק בגוף. המדע הזה נקרא "נוטריגנומיקה".

מזון מתאים לגוף האדם יפעיל מערכות פיזיולוגיות שיאפשרו תהליכים כימיים שישפיעו על כל הגוף וגם על הרגש ויגרמו לנו לשגשג.

לעומת זאת, אוכל (שימו לב למילה אוכל בשונה מהמילה מזון) שאינו מותאם לנו, שהומצא על ידי מישהו ששכנע אותנו פעם שכדאי לנו לצרוך אותו יפעיל מנגנונים פיזיים, כימיים, הורמונליים שיגרמו לגוף שלנו לעלות במשקל ולהתמכר…

וכמו מי שמכור אנחנו נרצה להשיג את אותה "הנאה" שוב ושוב ושוב ונצטרך להגדיל את המנה כדי להרגיש את אותו גירוי שהתרגלנו אליו.

ככל שיעבור הזמן תחושת הגירוי וההתעלות לכאורה יפחתו ואנחנו נשאר מתוסכלים.

לכן, כל ניסיון לגעת באכילה רגשית בלי נטרול של אותם מזונות שמפעילים את הרגשות שלנו ומשפיעים על המוח, הגוף, הנפש לא יצליח.

כולנו נפלנו לסיפורי "הקצת מכל דבר", מותר קצת שוקולד, קצת בורקס, קצת פיצה, כי זה לא נורא. אצל אנשים מסוימים זה לא יגרור הפעלת תהליכים התמכרותיים, השמנה ותחלואה, אבל אצלי, כמו אצל רבים אחרים, ואולי גם אצלכם זה יפעיל.

אז רגע לפני שאתם מרימים ידיים, רגע לפני שאתם אומרים אני לא יכול/ה, כי אני אוהבת שוקולד, כי אני מתה על לחם, כי זה קיצוני/פנאטי/מוזר/מסוכן/לא נורמלי/יגמרו לי החיים/אין לי בשביל מה לקום בבוקר, רק תדעו שאפשר למגר אכילה רגשית ואפילו בקלות אבל השלב הראשון שלרובכם היה חסר הוא: להוציא את כל החומרים הממכרים והמרעיבים מהפה ומהתפריט. הכל! כן, כן!

אחרת ההתמכרות חוזרת ובגדול!!!

בדיוק כמו אצל אלכוהוליסט ששותה רק חצי כוסית, כי זה הצ'ופר השבועי שלו.

וגם כדאי שתדעו שתקופת הגמילה לכאורה יכולה לנוע בין כמה ימים לשבועיים ושכבר אחרי שבוע אחד בלבד יש תחושת הקלה והטרטורים של מה אני אוכל, מתי אני אוכל, כמה אני אוכל ואיך אני אקזז מתנפנפים דרך החלון ואז שואלים, איך לא עשיתי את זה קודם?

רק אחרי שכל מה שגורם להתמכרות יוצא מהמערכת ומשתרר שקט שלא הכרתם עד היום, אפשר לבדוק מה גרם לנו לקשר בין אוכל לרגש, לפרום אותו, ולחווט את המוח מחדש. רק אז זה יעבוד! באמת!

כל ניסיון להשאיר מעט מהחומרים הללו בתוך התפריט שלכם ייצר תחושת מאבק ומחסור אפילו עד כדי בולמוסים של מתוק, מלוח, מתוק, מלוח, מתוק.

ועוד מחשבה, אם אף פעם, מעולם, לא היו חושפים אתכם לאוכל שמתחפש למזון אבל כל תפקידו הוא לגרום לכם לצרוך אותו, אם לא היו מחברים לכם שוקולד עם נחמה, או אכילת עוגה עם עצב לא היתה לכם אכילה רגשית…

משמע, המקור הוא האוכל.

לא אתם!

אתם סתם נקלעתם לסיטואציה שלא בטובתכם.

אבל אתם יכולים לצאת ממנה בקלות, כמו אלפי נשים שכבר עשו את זה, בלי רעב, בלי ספירת קלוריות, בלי מסכנות, ואפילו בלי ספורט.

About Author

Leave a Reply

  • לקביעת ייעוץ חינם
    שינוי גודל פונט
    ניגודיות