הסדנאות שלי

סיון אופירי - הסדנאות שלי
"..אם גם את ניסית כל דיאטה אפשרית בשוק, ירדת במשקל ועלית בחזרה כמוני, אם גם את יודעת הכל על קלוריות, או נקודות ועדיין את מרגישה שהבעיה שלך היא כוח רצון. אם גם את עסוקה כל הזמן במה תאכלי, מתי וכמה, אם גם את עייפה מלהאבק בירידה במשקל ובשמירה על התוצאות, אם החלום שלך הוא לאכול ללא תחושת מחסור וקיפוח"…

האם ידעת ש….

  • האם ידעת שאת לא זקוקה לכוח הרצון שלך כדי לרדת במשקל ולשמור על ההישגים שלך!

  • האם ידעת שיש לך מספר מנגנונים בגוף שמונעים מבעדך לרדת במשקל וברגע שתזהי אותם, הקילוגרמים ינשרו ממך באופן אוטומטי?

  • האם את יודעת מהם מזונות מרעיבים?

  • האם את יודעת שאין סיבה לספור קלוריות כדי לרדת במשקל?

  • האם את יודעת איזה מנגנון גורם לך "לרדוף אחרי האוכל"?

  • האם את יודעת שניתן להפטר מהתמכרויות, השתוקקויות ואכילת יתר בקלות?

  • האם את מכירה את ההשפעות הסביבתיות שמונעות ממך לרדת במשקל ולשמור עליו?

  • האם את יודעת שירידה במשקל ושמירה על המשקל יכולה להיות פשוטה, ללא רעב, ללא תחושת מחסור ובהנאה, בעזרת תזונה שתומכת בפיזיולוגיה של הגוף?

 

סיון אופירי - פשוט לרדת במשקלסדנת הליבה שלנו:

10 מפגשים שבועיים,7 שלבים מובנים, דרך אחת בטוחה לירידה במשקל, ללא מאבק, ללא ספירת קלוריות, ללא שקילה, ללא פעילות גופנית וללא רעב.

זה לא קסם, זו שיטה, והיא עובדת!

 

נעמה ויעלי מספרות מה קרה להן בעקבות הסדנה

הסדנאות שלי האם את מתאימה?

אם את מוצאת את עצמך מזדהה עם סיפורי החיים או חלקם של דלית, נעמה, עינת, מיכל, דנה, מיטל וסימה, את כנראה מתאימה לסדנא. 

דלית, בת 44 עשתה דיאטות הרבה מאד שנים

היא ניסתה הכל, את כל הדיאטות שיצאו לשוק, היא הצליחה לרדת במשקל במאמץ רב. בהתחלה היתה לה מוטיבציה, היא החליטה שהיא מתחילה דיאטה בבוקר אבל אחה"צ כבר היה  לה קשה, היה לה בור בבטן ורעב שגרם לה להושיט יד לאוכל שנשבעה שזו הפעם האחרונה שהיא נוגעת בו. בערב, מול הטלויזיה היא כבר לא הצליחה לעצור, המקסימום שהיא הצליחה להחזיק מעמד זה כמה ימים ואז היא חזרה לאכול.
היו פעמים שהיא הצליחה לרדת מעט אבל תמיד עלתה בחזרה.

 ביום יום היא ניסתה לא להתפתות כשכולם אכלו מסביבה והיא הרגישה מסכנה. במקסימום לקחה ביסקוויט או  עוגיה קטנה יחד עם הקפה כשכולם אכלו קינוחים.
אין לה זמן לספורט, היא גם לא אוהבת את זה, בעבר עשתה קצת הליכות אבל זה לא ממש עזר.

העניין הוא שכשהיא שמרה היא באמת לא אכלה הרבה, 3 כפות אורז, או פתיתים עם חזה עוף, חסה, לחם קל או לחם מחיטה מלאה, אבל גם אחרי שהיא אכלה 2 פרוסות היא עדיין הייתה רעבה וממש הייתה צריכה להתאפק שלא לקחת עוד. היא נשקלה כל בוקר, והתאכזבה, היא כל כך התאמצה, אבל היא לא ירדה מספיק גם כשהלכה לישון רעבה. היא חשבה שהיא יודעת בדיוק מה היא צריכה לאכול אבל היה לה קשה,  היא התעייפה, הגוף שלה כבר לא הגיב.
נמאס לה להיות רעבה. נמאס לה לחשוב כל הזמן על אוכל, על הקילוגרמים שיושבים עליה, הבגדים שלה לחצו ובראש היא הרגישה שהיא כל הזמן רק חושבת מתי תאכל, כמה תאכל ומתי היא תקזז. החלום שלה היה לקום בבוקר רזה, לאכול אוכל טעים, להפסיק לשמור, להפסיק לספור, להפסיק לקזז, להפסיק להלחם,  פשוט לחיות!

נעמה, בת 33, רווקה, בדיאטה מילדות, תמיד אמרו לה שיש לה פנים יפות

סוחבת משקל עודף מגיל הילדות. כבר בגיל 12 התייצבה עם אמא שלה בשומרי משקל ומאז היא באמת ניסתה הכל. בצבא עלתה 15 ק"ג, אחרי הצבא הצליחה לרדת לבד אבל כל הקילוגרמים חזרו, פעם היה לה יותר קל לאסוף את עצמה, היום היא מרגישה שהיא תקועה. הכי קשה לה הנשנושים, היא לא באמת אוכלת הרבה, במשך היום היא מצליחה לשמור אבל אחרי העבודה היא מגיעה הביתה ואז מתחילה המלחמה. בתור ילדה תמיד אמרו לה שיש לה פנים יפות וממש ממש חבל עליה. היא נרשמה לחדר כושר אבל לא מצליחה להתמיד, היא מתעוררת ביום ראשון בבוקר עם מוטיבציה להתחיל דיאטה, אבל שוברת מקסימום כמה ימים אחר כך. ההורים שלה מעירים לה על איך שהיא נראית, היא שונאת ארוחות משפחתיות כי היא מרגישה שכולם יושבים לה בתוך הצלחת. היא באמת ניסתה הכל חוץ מניתוח, כולל דיאטות כאסח ואפילו כדורים, אבל בכל פעם היא חוזרת לאותו המצב. היא מרגישה שאין לה כוח רצון, היא מתוסכלת מאיך שהיא נראית, נמאס לה לשלם כסף ולהתאכזב בכל פעם מחדש. היא בטוחה שאין באמת פתרון אמיתי. אם היא רק היתה יכולה לסגור את הפה קצת.

עינת "אחרי לידה", ומה שעלה כבר לא  יורד..

אצל עינת זה התחיל בהריון הראשון היא עלתה 19 ק"ג. כאילו שמישהו שחרר שם משהו והיא הרגישה שהיא סוף סוף יכולה לאכול בלי להרגיש רגשות אשם. לפני כן תמיד היתה צריכה לשמור, אחרת הייתה עולה, אף פעם היא לא הייתה מהרזות האלה. אחרי הלידה היא הצליחה לרדת לבד, לא את הכל. ואז הגיע ההריון השני, ועוד 21 ק"ג עלו. הפעם זה היה יותר קשה הגוף כבר לא היה אותו הדבר, היא כבר לא הצליחה לרדת כמו שהיא רצתה, היא נשארה עם עודפים. אחרי הלידה היא הייתה מתעוררת בלילה, חוטפת משהו, פה עוגייה, שם רוגעלך, היום היא  כבר 4 שנים אחרי הלידה, היא כבר לא אוכלת רוגעלך בלילה, אבל מאז היא תקועה.

היא באמת אוכלת מעט, היא יודעת בדיוק מה צריך לאכול היא עושה הליכות, משתדלת 3 פעמים בשבוע. כשהיא שומרת היא לא אוכלת הרבה, באמת לא אכלנית, 2 פרוסות לחם קל בבוקר, בצהריים 3 כפות אורז, שניצל קטן…וירק. בערב לפעמים עוד 2 פרוסות לחם עם גבינה, או פתיתים, או פסטה, אם נשאר מהילדים, ממש מעט, 3-4 כפות, לא יותר. לפעמים חטיף מתוק של 99 קלוריות, מחזיקה את עצמה לא לקחת עוד חטיף, לפעמים היא שותה כוס מים והולכת לישון רעבה..אבל היא לא מצליחה לרדת. הכל היא ניסתה, את כל השיטות, הוציאה אלפי שקלים על ספרים וקבוצות, במקסימום היא הצליחה לרדת 4-5 ק"ג במאמץ וכשהיא שיחררה הכל עלה בחזרה ויותר. היום היא כבר במשקל שיא שלה, אין לה כוח יותר, היא התעייפה, נראה לה שפשוט אין לה כוח רצון, היא לא יכולה להתמיד, היא מחליטה בבוקר, ובערב היא מוצאת את עצמה אחרי שאכלה עוד חטיף ועוד חטיף, היא ממש מתוסכלת. מה שמוזר זה שגם בימים שהיא שומרת, היא לא יורדת, היא לגמרי סקפטית, היא לא יודעת מה עוד אפשר לעשות.

מיכל אחרי ניתוח בריאטרי (קיצור קיבה/שרוול/טבעת)…. זה עבד ואז כבר לא...

בת 41, אמא לשלושה, היא צברה את עודף המשקל שלה במשך השנים, לפני החתונה שמרה תמיד, אחרי ההריונות והלידות היא ניסתה כל דיאטה אפשרית ותמיד עלתה בחזרה עד שהגיעה למשקל שיא של 120 ק"ג. היא החליטה על ניתוח, זו נראתה לה הדרך הפשוטה ביותר לרדת במשקל בלי מאמץ. היא ירדה 40 ק"ג, ועכשיו היא עלתה כבר 31 ק"ג בחזרה, היא מיואשת, מתוסכלת ובעיקר מתביישת, היא לא מעזה לספר שהיא עברה ניתוח למי שלא מכיר אותה. היא מרגישה שאין לה באמת פתרון, כי אם ניתוח לא הצליח לגרום לה להשאר רזה, שום דבר כבר לא יעזור.

דנה מאז ומתמיד היתה שמנמונת… מתה להיות חתיכה לתמיד…

בת 38, נשואה + 2 ילדים, גרה באזור המרכז, יש לה עודף משקל של 12 קילו. היא נאבקת בקילוגרמים כבר מאז ילדותה, היא ניסתה דיאטות רבות, היא הצטרפה לקבוצות שונות אבל עזבה. היא ירדה כבר כמעט  7 קילו אבל עלתה הכל בחזרה.
היא סובלת, היא עסוקה באוכל כל הזמן, היא מרגישה שהיא במלחמה אינסופית, היא לא אוהבת את מה שהיא רואה במראה, בכל פעם שיוצאת דיאטה חדשה לשוק היא מנסה לזמן קצר. היא כבר מאד סקפטית, יש בה סוג של השלמה שכך היא תראה. אבל החלום שלה הוא לקום בבוקר רזה. היא לא מצליחה לראות את זה קורה.
היא חוטפת אוכל, היא מרגישה רגשות אשם ובושה אבל לא מצליחה לשלוט בעצמה. האוכל הוא ההנאה בחיים שלה, הוא מנחם אותה. היא משתמשת באוכל כדי למסך רגשות.
היא רוצה לרדת במשקל אחת ולתמיד, היא רוצה שיהיה לה קל, שהיא לא תרגיש קיפוח ומחסור. היא רוצה לצאת ממעגל הדיאטה וההשמנה. נמאס לה לספור קלוריות, היא פוחדת לעלות על המשקל, אין לה כוח לעשות פעילות גופנית, היא שונאת שמסתכלים עליה כשהיא אוכלת. היא יודעת לכאורה בדיוק מה היא צריכה לאכול, אבל היא לא עומדת בזה.
יש רגעים שהיא ממש נמנעת מלהסתכל על עצמה במראה, היא לא אוהבת ללכת לאירועים, היא שונאת לקנות לעצמה בגדים, הכל מרגיש לה צמוד והיא מרגישה צורך להסתיר את הבטן. יותר מכל היא היתה רוצה להפסיק את המאבק הזה, לקום בבוקר, להסתכל במראה ולהנות ממה שהיא רואה. היא סקפטית שזה יקרה אי פעם.

מיטל בת 40 אמא לילדים קטנים, קשה לה עם המתוק והפחמימות

מאז ומתמיד "שומרת", כילדה הייתה שמנמונת, בגיל ההתבגרות "לקחה את עצמה בידיים" ומאז היא שומרת. אחרי הלידות ירדה קצת במשקל, אבל כל הריון הוסיף לה כמה קילוגרמים. היא ניסתה את כל הדיאטות האפשריות,  התייאשה מהר כי בכל בוקר כשהיא קמה יש לה מוטיבציה שנעלמת ככל שהיום מתקדם.
היא כבר לא מאמינה לכלום.
היא מרגישה שפעם היה לה קל יותר, היום היא אוכלת ממש מעט אבל לא מצליחה לרדת במשקל. היא חושבת שאולי זה הגיל?
לפעמים היא "גונבת" מהילדים, קצת במבה בגינה, "לק" מהארטיק, את "הקשה" של הלחם שנשאר מהטוסט, לא משהו רציני. אוכל זו לא הבעיה שלה.
ממש גם לא אוכלת עוגות וקצפות כל הזמן…מתאפקת.
בארוחות משפחתיות היא לא נוגעת בדברים משמינים (כן, זה מתסכל אותה לראות את כולם אוכלים ונהנים והיא סובלת).
מילא, אם הייתה יורדת במשקל אבל גם זה לא.. חצי קילו לפה, חצי קילו לשם..
בכלל באופן כללי היא ממעטת לצאת לאירועים, רק מה שחייבים, היא תמיד מרגישה שאין לה מה ללבוש, שהכל צפוף והדוק לה.
קשה לה עם המתוק, כשהיא לוקחת את הצ'ופר השבועי שלה (או היומי..) קשה לה לעצור ב2 קוביות של שוקולד.
היא מרגישה שהיא ממש נאבקת, לפעמים היא מצליחה לעצור ולפעמים לא…
יש ימים שהיא נכנעת, אומרת לעצמה שדי מספיק, כמה אפשר, ומאפשרת לעצמה לאכול, ואז פתאום כל מה שנמצא בסביבה נכנס אליה אל תוך הפה, מתוק, מלוח, מתוק, מלוח, בלי קשר…
ואז גם החצי קילו שירד, עולה בחזרה…
היא מרגישה שאין לזה סוף, שזה מעגל קסמים שאין ממנו דרך יציאה, שאין לזה פתרון אמיתי, היא בטוחה שאין לה כבר כוח רצון ושככה זה יהיה כל החיים.

סימה בת 47, יודעת על תזונה הכל, והקילוגרמים לא עוזבים אותה…

כל החיים בדיאטה, כל החיים שומרת, כל החיים נאבקת במשקל. היא לא מאד שמנה, אבל היא מרגישה שהיא לא שלמה עם עצמה למרות שבעלה אומר לה "תעזבי אני אוהב אותך כמו שאת". היא יכולה לכתוב ספרים על תזונה מבחינתה, היא יודעת בדיוק מה צריך לאכול, כמה לאכול, היא עשתה את כל הקבוצות, עשתה לבד, עשתה בקופת חולים, אבל הגיל כבר עושה את שלו מבחינתה. היום היא מרגישה שיותר קשה לה, היא כבר לא יורדת, ובשביל לרדת היא צריכה לאכול ממש מעט, זה מחזיק לזמן קצר ואחר כך היא עולה בחזרה. גם כשהיא כאילו מתפרעת היא עדיין מחזיקה את עצמה, היא לא תאכל 2 שורות של שוקולד, היא תקח 2 קוביות ותחזיק את עצמה עם כוח רצון. אבל, אם היא שברה דיאטה לפעמים היא מפצה את עצמה במשך יומיים ואוכלת את כל מה שנמצא בסביבתה. היא רוצה לרדת במשקל, אבל בעיקר היא רוצה להפסיק לחשוב על אוכל.  בארוחות משפחתיות היא מבשלת המון, זה כמו תרפיה בשבילה, לפחות שאחרים יאכלו אם היא לא יכולה לאכול. היא כבר סקפטית ויש רגעים שהיא מרגישה שככה היא תשאר, אין באמת פתרון לבעייה שלה. אחרים אומרים לה שהיא נראית בסדר, שתשלים עם זה שהיא לא ילדה בת 20, ובכל זאת, אם מישהו היה אומר לה שיש לזה פתרון, היא הייתה הולכת על זה. בסקפטיות, אבל הולכת על זה, פעם אחרונה.

גליה, בת 43, בתור ילדה הייתה עור ועצמות

היא זוכרת שהיו רודפים אחריה עם האוכל, ממש מכריחים אותה לאכול. יש דברים שהיא לא תגע בהם עד היום בגלל זה. אצלם בבית הכל היה סביב האוכל, לא קמו מהשולחן אם לא סיימו את הצלחת, הייתה אהבה בבית אבל גם הרבה אוכל.

עד שהתחתנה הייתה רזה, המשקל התחיל לעלות עם ההריונות, כל פעם קצת, גם היום היא לא שמנה, אבל היא מרגישה שהיא נאבקת. אם הייתה יכולה להוריד את ה7 ק"ג האלה שיושבים עליה, היא הייתה מאושרת. ספורט לא עוזר לה. הדבר שהכי קשה לה לוותר עליו זה השוקולד, לא אכפת לה לא לאכול בכלל אוכל, אבל שוקולד מטריף אותה. היא מודה שהיא מכורה, כשהיא עצובה היא אוכלת, כשהיא עייפה היא אוכלת, כשהיא מתוסכלת היא אוכלת, כשהיא נעלבת היא אוכלת, כשהיא שמחה היא אוכלת ולפעמים היא מסתירה שאכלה, זורקת את העטיפות כדי שלא יראו. בכל דיאטה שעשתה הייתה מחכה ל"חטיף המותר", כל השבוע הייתה עצבנית ורעבה ואז היה מתחיל שבוע חדש… היא לא נרשמה לשום תוכנית בעבר, היא ניסתה לבד, הורידה אפליקציות, זה לא עזר לה. 

כל הנשים הללו שותפות לאותן תחושות ולאותו מאבק. אם גם את מרגישה שהמאבק במשקל מכריע אותך, אם גם את ניסית כל דיאטה אפשרית, את סקפטית ומתוסכלת, יש שיטה אחת שתוביל אותך להצלחה, שתגרום לך לרדת במשקל באופן אוטומטי, בלי ספירת קלוריות, בלי רעב, בלי שקילות, בלי ספורט ובלי מאמץ.
אם הן הצליחו, גם את יכולה!
קיראי איך תרגישי אחרי הסדנה
לחצי לחזרה לדף הרשמה מהירה